החלום שלי

גבירותיי ורבותיי- ספיישל ספרי הילדים בנושא יום הולדת נמשך במלוא המרץ, גם אם אני ממש מרגישה את רוח בית האבות המתקרבת בצעדי ענק לעברי (ככה זה כשאת כמעט בת 26) וגם אם יום ההולדת של הילדה בספר הנוכחי הוא רק טריגר לפתיחת סיפור שמתאים ליום העצמאות, זה עדיין מתאים כי מדובר ביום הולדת למדינה היקרה שלנו (או במילותיו של ליאור שליין "אל תחשבו מה המדינה יכולה לעשות בשבילכם, תחשבו מה אתם יכולים לעשות לה"), וכל אמירה אחרת תהיה סתם קטנוניות מצד כולנו.

הספר נפתח בחדר של נועה המלא במתנות ובנועה עצמה שמספרת בשמחה לסבא שלה שמדובר מבחינתה בהגשמת חלום (ואני בהחלט יכולה להבין ואפילו קצת לקנא בה), נועה הנלהבת שואלת את הסבא על מה הוא חלם כשהיה קטן, ככה אנחנו מגלים יחד עם נועה, שכמו רבים גם הוא חלם על הקמת המדינה.
נועה מתקשה להבין את פשר החלום ובתגובה מביא הסבא את אלבום התמונות הפרטי שלו ומתחיל להסביר על החלום ועל השתלשלות העניינים בדרך להגשמתו.
בתמונה הראשונה באלבום מצולם הסבא במכנסיים מצחיקים בהיותו ילד בן חמש, בארץ רחוקה שנקראת פולין. הוא מציג לנועה תמונות נוספות של הבית ושל החיים בפולין ומראה לה גם תמונה שלו עם החבר הפולני הטוב שהיה לו, החברות התפרקה כשנכנסו הנאצים לפולין ונתנו לגיטימציה להאשים ולפגוע באלימות בכל יהודי גם ללא סיבה ממשית וכך עשה גם החבר הטוב לשעבר.
הסבא מציין שהגרמנים רצו לסלק את היהודים לארץ משלהם וכשנועה שואלת לאיזה ארץ התכוונו הגרמנים, עונה הסבא שהיהודים גרו בפיזור בכל מיני מקומות בעולם כי למעשה לא הייתה להם מדינה משלהם באותה התקופה, כל אחד מהיהודים גדל בתרבות אחרת ואימץ את שפת המקום בו התגורר.
נועה תוהה בתבונה מי גר בישראל באותה התקופה וזוכה מהסבא לתשובה שעמים אחרים שלטו בארץ, הוא מראה לה את בנימין זאב הרצל בתמונה המפורסמת על המרפסת ומפרט על חזונו של אותו הרצל להקים מדינה ליהודים.
כמו כל הילדים (וכנראה גם רבים מהמבוגרים), נועה לא מבינה למה המדינה לא הוקמה מיידית מרגע שהצהיר הרצל על רצונו בדבר הקמת המדינה היהודית, הסבא מבהיר שהעסק לא היה פשוט והדרך הייתה ארוכה, מפותלת ורצופת מהמורות, וחושף בפני נועה את החוויות מתקופת מלחמת העולם השנייה, בה נכלאו היהודים בגטאות כשהשלב הבא שיועד להם הוא השמדה.
נועה מנסה להבין למה לא ברח הסבא מהגטו (שזה כנראה עדיף מהשאלה למה הנאצים בכלל פעלו כמו שפעלו שהיא מורכבת בהרבה לכל גיל) והסבא משתף שדווקא הצליח לברוח, עלה באוניה עם חברים לארץ והם החלו להשקיע מאמצים פיזיים משותפים בבנייתה ובפיתוחה של הארץ, מוסיף ומספר שהם נקראו "חלוצים" ומסביר את המונח המדובר, לצד פירוט מה בנו בפועל (הם בנו הכול. מהסיבה הזו הפירוט קצת נמרח כאן, לדעתי ולדעת קבוצת הילדים שלהם הקראתי את הספר במסגרת עבודתי בצהרון לפני שנתיים, כהכנה ליום העצמאות).
הסבא מזכיר גם את 'המאורעות' שהתרחשו בארץ עם הערבים ומגיע עד הרגע המכונן בו הכריז בן גוריון על המדינה כקיימת באופן רשמי, נועה כמובן מתמלאת שמחה כנה כשהיא קולטת שהחלום של סבה האהוב הוגשם בסוף ואז מגיע המסר החינוכי המתבקש (שעליי קצת העיק בצורתו המובאת) שבו הסבא מבקש מנועה שתזכור לעולמי עד להמשיך לשמור על החלום הזה שלו.

מלבד מריחות קטנות שציינתי שאפשר בקלות לדלג עליהן מבלי לפגוע בעלילה, הספר מוצלח בעיניי, בעיקר בזכות האופן בו הוא בנוי של שאלות מצד נועה הילדה והתשובות מצד הסבא, מוסיפים להנאה גם האיורים המדויקים והשפה המותאמת לילדים השומעים בהקראה את הסיפור, מבלי להתיילד ועם אפשרות ליצור דיון אמיתי ולספק במה לשאלות נוספות מצד הילדים, שגם הם בדומה לנועה, מתקשים לקלוט שפעם המדינה לא הייתה קיימת ושגם הדרך להקמתה הייתה כואבת ומאתגרת (רוב הילדים כיום גם מתקשים לדמיין עולם בלי פלאפון, אייפדים ואינטרנט בכללי, אבל זו כבר סוגיה אחרת בהיסטוריה התרבותית).
דור הותיקים כמו סבא של נועה הולך ונעלם בחלוף השנים (בין היתר גם נוכח חוסר הדאגה של המדינה לרווחת הקשישים ברבים מהמקרים) ולכן הספר חשוב כל כך ברמת התיעוד האמין של הסיפור ההיסטורי ממקור ראשון, המשתקף בבירור בשיחה בין הסבא לנכדתו.
מיותר לציין שאני ממליצה על הספר הזה, אחרי הכול ספיישל יום הולדת ראוי חייב לכלול גם אותו, לפחות מבחינה אישית, למען הגיוון והפרגון לאחד החגים האהובים עליי…