אני שואלת את עצמי למה לכתוב בלוג? האם אצליח להתמיד בכתיבה לבלוג? כבר ניסיתי פעם לכתוב ואחרי זמן קצר הפסקתי. האם יתן לי הבלוג, את מה שאני מצפה ממנו?
לפני שבוע הבן שלי הגיע לארבעה ימים לביקור. הוא גר בברלין זה בסכה"כ ארבעה חודשים שהוא שם. מצא עבודה, שכר דירה, בא לביקור של סוף שבוע וחזר. בביקור הזה הושיב אותי ליד המחשב והראה לי איך לכתוב בלוג. "האם בלוג יכניס אותי לתודעה של קוראים?". שאלתי אותו. הוא הרי יודע שמעל שבעים ספרים כתבתי ויצאו לאור. אבל אנשים לא מכירים את שמי. וזה די מתסכל. הרי כל חלומי היה להיות סופרת ילדים = מהמוכרות. "אני לא יודעת מה עושים בכדי להיות תתודעה?" אמרתי לו מה שהוא כבר יודע. הוא גם יודע שנתתי שעות אין ספור מחיי לכתיבה. הוא אמר "בלוג יכול לעזור. מה שבטוח הוא לא יפריע." בנתיים אני כותבת לעצמי. בלי לתת פרסום לבלוג. אני רוצה לראות אם יש לזה המשך. הרי לא אושיב אנשים לקרוא ואתקע אותם באמצע… יחד נבחן את יכולתו של הבלוג לתת מקום לסופר ילדים בעולם.
כדי להמחיש את העניין, אספר סיפור מיני רבים. הקיץ יצאו חוברות עבודה שכתבתי "ראש גדול,". חיפשתי אותם כדי לקנות. בחנויות סטימצקי לא מצאתי. הלכתי למוכרת. היא אמרה שכתוב שהם נמצאות היא חיפשה במדפים ולא מצאה. תוך כדי חיפוש אמרה שלמחברת קוראים פלטטן. פליישון חזרתי אחריה תוך שאני מתקנת אותה. היא המשיכה "תלכי לחנות סטימצקי אחרת ותבקשי את החוברות של פלטטן." שוב חזרתי אחריה "פליישון." תמיד משבשים לי את השם. אבל היא הגדילה לעשות. בקשתי ממנה שתזמין בשבילי, ואז היא שאלה אותי איך קוראים לי. אז אייתתי לה את השם פליישון. לטובתה אני חייבת להגיד… כשפעם ראשונה בקרתי בבית בעלי, קראתי את שם המשפחה על הדלת. חשבתי לעצמי בשקט… איך נשמע רחלי שלייפון. מיד הגעתי למסקנה שזה שם בעייתי. פעם הערתי לבעלי על שם משפחתו המסובך, הוא ענה: "בצבא קראו לו פליישון ושכחו את שמי הפרטי. גם לך זה יקרה." ולחשוב ששם משפחתי הקודם היה כל כך פשוט וברור "בן שמחון."
ואני שואלת בקול רם: … "האם בלוג יצליח להביא את שמי המסובך לתודעה?"
