קנאת סופרים

האם יש אצלי קנאת סופרים?

באסה! תחושה מבאסת, אבל כן. יש לי!                                                                                                                                                                                                                                                                 אני שואלת את עצמי בשביל מה? למה לך? תמשיכי כרגיל! תסתכלי רק על הכתבים שלך ותמשיכי בבטחון! קנאה זה רגש שדופק את מי שמקנא. אבל אין בררה זה לפעמים קם. מגיע. קורא לך. עושה לך שלום מהאופק ובמהירות של סירת מנוע מגיע אליך ומשתלט עליך. למה? כי מישהי כתבה בפייסבוק שיוצאים לה מיד בהוצאה משובחת חמישה ספרים! ואני שואלת את עצמי איך עושים את זה? מה עושים בשביל זה? ואני רואה שההיא רצה בשביל שהספרים שלה ימכרו. לא מתביישת לעמוד בשמש ובגשם ולצעוק: "בואו תקנו! בואו תקנו!" ואותי למדו להיות שקטה ועדינה להציע את הספרים שלי בשקט. עם יד על הלב השתניתי. אני עדיין מבויישת מעט אבל כבר אומרת "כדאי לכם. הספרים ערכיים. מי שקורא יתווסף לו משהו לנשמה." את זה אני כבר עושה. בזכות זה שלמדתי מסופרים צעירים ממני. לי יש תכונה של הקשבה. אני שומעת ומשתדלת ליישם אם אני רואה שיש הצלחה. בכל הכוח אני אדפוק בכפות רגלי על רגש הקנאה. לא אתן לו לצוץ. לא רוצה לעשות רע לסופרת אחרת. בעצם אני חושבת… אולי זה לטובה. הקנאה שלי לא עושה עין רעה. היא רק גורמת לי לשבת ולכתוב. לא נותנת לעצלנות להשתלט עלי. לא מחכה שהמוזה תגיע. כותבת!!!