היום ספרתי סיפור בספריית נס ציונה. אני ממש אוהבת לספר סיפורים. אני מסתכלת על הילדים שיושבים על הכיסאות או על הרצפה, וממתינים שאפתח את הפה ואני מתחילה לעשות כל מיני פרצופים והם צוחקים. ואני מבררת איתם מה אני עושה שם והם מסבירים לי. ומאותו רגע שאני מוצאת את הדמויות אנחנו מתחילים להיכנס פנימה עמוק לתוך הסיפור. העניין שבבוקר הייתי אמורה להחליט איזה סיפור אספר. והסתכלתי על מדף הספרים שלי וחשבתי שכבר חמש שנים לא סיפרתי את "איפה מתחבאות הצורות." זה ספר שמתאים ללמד ילדים צורות אבל לא מתאים לספר אותו בספריה. לרגעים חשבתי לקחת את המארז שיש לי של אחד הסיפורים של לאה גולדברג או לוין קיפניס אבל אז החלטתי שאם יש בי רצון שיכירו את ספרי, לפחות שאני אהיה שגרירה שלהם. וכך מצאתי את עצמי מארגנת את תיק המספרת לסיפור הזה. במשך הבוקר חשבתי איך לשדרג את מערך הפעילות. כנראה שמשהו קורה בראש כשחושבים כי הפעילות הייתה טובה. והילדים היו מהופנטים.
אז… על מה הספר? אמא ונועם הקטן משתעשעים במשחק שהמציאו: הם מחביאים צורות בתוך ציורים.
בואו לגלות איתם איפה מתחבאות הצורות?
ספר נפלא לילדים להכרת הצורות הגאומטריות.