מאז ומתמיד גיל הילדות סקרן אותי במיוחד. מרתק אותי לראות תגובות של ילדים למציאות משתנה. לגילויים וחידושים עבורם. לעיתים בעבודה בגן אני מנסה להרחיב ידע באמצעות משחקים שאני יוצרת. היוזמה הראשונה שאני מציגה הוא גן משחקים שהמצאתי. מוזאון הילדים בחר לבנות ארבעה משחקים מתוך קבוצת משחקים שהצגתי לפניהם. הפסלת היא מירי קולן.
משחקי רצפה במוזאון הילדים בחולון
יוזמה מתמטיקה
בשנה מסוימת לימדתי בגן חשבון באמצעות בקבוקים. כתבתי כתבה שיצאה בעיתון "דע גן." דרך הלימוד עליה כתבתי הפכה להיות מתווה לימודים. אני מצרפת כאן את הכתבה.
חשבון ובקבוקי מחזור – מתווה לימודים
"ככה סתם, כאילו כלום…" כך מתחיל שיר של להקת "התרנגולים", אחד השירים האהובים עליי ביותר. כך גם הרגשתי אחרי הפעילות הבלתי-צפויה שהתרחשה בגן.
אחת האמהות בגן, שמעה ש…
אם אוספים אלף בקבוקים ממוחזרים, תינתן לילדי הגן כניסה למוזאון האדם והחי ברמת-גן. בפורום של כל ההורים היא הציעה שארים את הכפפה למטרה זו. אני, הגננת, לא האמנתי שילדי הגן יצליחו לאסוף אלף בקבוקים, אבל במשך חיי למדתי שאין צורך להגיד את המילה "לא", אם הדבר לא יתאים ממילא. הרעיון ידעך מאליו, חשבתי. עם זאת אמרתי שאם רוצים לקדם את הרעיון, כדאי לאסוף במשך חצי שנה.
באחד הימים אמרתי לילדים שאנחנו נתחיל לאסוף בקבוקים. על לוח התוכן שידכתי דף נייר לבן גדול ואמרתי שכל ילד שיביא בקבוקים, יכתוב את שמו ואת מספר הבקבוקים שהביא.
דניאלה הביאה ראשונה שקית ובה שישה בקבוקים. לכן ביום הראשון היה כתוב על הדף: דניאלה 6. שמתי את הבקבוקים של דניאלה בשקית מחזור גדולה.
למחרת הגיעו שלושה ילדים כשבידיהם שקיות ובהן בקבוקים למחזור. הם כבר ספרו את הבקבוקים בבית, לכן ידעו כמה בקבוקים הביאו. כשנכנסו לגן, כתבו מיד את שמם על אותו דף בלוח התוכן, ומול כל שם כתבו את מספר הבקבוקים. מיד עלתה השאלה מי הביא יותר ומי פחות.
כשהתאספו כל הילדים למפגש, החלטנו לספור כמה בקבוקים הביאו היום. נועם קמה, עמדה במרכז והחלה להוציא בקבוקים מתוך השקית שלה. הילדים ספרו אתה בקול בקבוק אחר בקבוק. היו לה שלושה בקבוקים. כשחזרה למקומה, קמה מאיה, ובעודה מוציאה את ששת הבקבוקים מהשקית שלה, הילדים ספרו אתה מאחת עד שש. בקבוק אחר בקבוק. כשהיא התיישבה, שאלתי
:כמה בקבוקים הביאה מאיה?
כמה בקבוקים הביאו נועם ומאיה יחד?
כדי לענות על השאלה השנייה נדרשה פעולת חיבור. תשובות הילדים לא היו אחידות. הזמנתי את אורי לספור את כל הבקבוקים.
כדי להיות משוכנעים בתוצאה ביקשתי מעמית שיספור. גילינו שהתשובות של שניהם זהות. ובכן, שלושה בקבוקים ועוד שישה בקבוקים הם תשעה בקבוקים.
הסברתי: חיבור של המספרים שלוש ושש נותן תמיד את התוצאה תשע. תמיד, כשמחברים אותם מספרים, מתקבלת אותה תוצאה.
יונתן הצביע והזכיר שהוא הביא חמישה בקבוקים. חשבתי לעצמי, שבגן לא אמורים ללמוד לספור יותר מעשר, אך הרגשתי חובה להתייחס גם לילד השלישי שהביא בקבוקים באותו יום. לפיכך השתמשתי בחישוקים. הסברתי: "מעכשיו כל עשרה בקבוקים יהיו בתוך חישוק. כל בקבוק אחרי עשר, ייספר בצד. אם יהיו שוב עשרה בקבוקים, גם הם יקבלו חישוק." וכך היה.
הנחתי על הרצפה חישוק. יונתן הכניס לתוך חישוק את תשעת הבקבוקים שכבר היו. שאלתי: "כמה צריך להוסיף לתשעה בקבוקים כדי שיהיו עשרה?" והנה החלו הילדים לחשוב כיצד משלימים כמות למספר עשר.
יונתן הוסיף עוד בקבוק לתוך החישוק, אך נותרו לו ארבעה. לכן הוא הניח אותם בצד, במרחק-מה מהחישוק של "קבוצת העשר". שאלתי: "כמה בקבוקים יש?" והילדים ענו ללא בעיה: "ארבעה." שאלתי: "האם ארבע זה עשר?" הילדים ענו: "לא."
ואז הסברתי שרק כשהבקבוקים החדשים יהיו עשרה, הם יהיו זכאים לחישוק.
עוד אמרתי, שכשמחברים ארבע ועשר, יש ביחד ארבע עשרה. וכתבתי את המספר 14 על הדף בלוח התוכן.
דניאלה (הילדה שהביאה בקבוקים ביום הראשון) שאלה: "כמה זה 14 בקבוקים עם 6 הבקבוקים שהבאתי אתמול?" ביקשתי ממנה שתקום, תוסיף את הבקבוקים שלה לארבעה שאינם בתוך חישוק. כך השלימה דניאלה את הארבעה לעוד עשרה והניחה סביבם חישוק. כעת עמדו במרכז, מול עיני הילדים הסופרים, שני חישוקים, ובכל אחד מהם עשרה בקבוקים. קצת מהילדים מיד חיברו "עשר ועוד עשר" וידעו שיש ביחד עשרים בקבוקים. היו שספרו בקבוק אחר בקבוק. אבל עיני כולם היו סקרניות לדעת את החישוב האחרון. לאחר שכולם היו בטוחים שיש עשרים בקבוקים, אספתי את כל הבקבוקים לשקית המחזור.
כך המשכנו לספור יום אחר יום. כל יום הם חישבו עוד כמה בקבוקים צריך כדי להגיע לעשרת הבאה. הם היו מרותקים בנושא הכמות והחלו להעלות שאלות:
מהי העשרת שבאה אחרי שלושים? אחרי ארבעים?
איזה מספר מגיע אחרי 29? ואחרי 39?
כמה חישוקים זה מאה בקבוקים?
כן, עלתה גם שאלת השאלות: "מתי נגיע למאה?" השאלה "כמה זה מאה?" מאוד ריגשה אותי. הסתכלתי על העיניים של הקטנים, וחשבתי לעצמי, אם נכון לענות על השאלה הזו. הרי זו שאלה שמתאימה לילדים בכיתה ב'. ובכל זאת ההתרגשות שאחזה בי, גרמה לי להניח על הרצפה עשרה חישוקים. שאלתי: "כמה חישוקים הנחתי על הרצפה?" הם ענו: "עשרה." שאלתי: "כמה בקבוקים אנחנו מניחים בכל חישוק?" הם ענו: "עשרה." הסברתי שאם כל החישוקים שכאן יהיו מלאים, יהיו מאה בקבוקים. ואז ספרתי בדילוגים: "עשר, עשרים, שלושים… מאה." רן, שהיה מרוגש מאוד מהאיסוף, ביקש לספור בדילוגים כמוני. הוא קם והתחיל לספור. הספירה בעשרות לא זרמה בהתחלה, אבל כולנו יחד עזרנו לו.
אחריו ביקש גם בן לדלג ולספור בעשרות, אחר-כך יואבי, עלמה, ונועם…
ופתאום הספירה בעשרות הפכה להיות חוויה שרבים רצו להתנסות בה. אם טעו בספירה, היה מי שעזר ותיקן. אף אחד לא הרגיש בושה מחוסר הידיעה. היו לנו ססמאות: "מותר לטעות!" וגם "מי שטועה ומנסה, בסוף ידע."
כשהילדים ישבו לצייר, שמעתי אותם סופרים יחד עד מאה ויותר. הם נהנו לספור והיו גאים שהם יכולים לספור בלי סוף. מדי פעם שאלו: "באיזה יום הביאו יותר? מי הביא הכי הרבה? מה בא אחרי…?" גם כשהיו בחצר, ספרו הקטנים כל דבר – דליים, כפות, עלים, נמלים וכל דבר שראו – ועל החול הם כתבו מספרים בעזרת האצבע. ככה סתם, בלי לבקש, הם ספרו וכתבו, שוב ספרו ושוב כתבו, עד שהגיעו לשאלות: "כמה ועוד כמה שווה אלף? מתי נגיע לאלף?"
חדוות המספרים הגיעה במהירות להורים. הם ידעו כמה בקבוקים אספנו כל יום. הילדים הראו להורים איך כותבים את המספרים 20, 59 … על-פי כמות הבקבוקים שאספנו. ההורים חוו את החוויה דרך הילדים והתעניינו מאוד בנעשה. הם אספו בקבוקים במקום העבודה שלהם, הלכו למילואים וחזרו עם שקים מלאים…
התחילה תחרות בין ההורים, מי משיג יותר בקבוקים. אפילו סבים וסבתות התחילו להביא שקיות.
בתוך שבוע הגענו ל- 100. הנחנו על הרצפה עשרה חישוקים. הזמנתי עשרה ילדים, וכל אחד מילא חישוק אחד. כשהם ישבו בחישוקים, הזמנתי עשרה ילדים אחרים לספור ולוודא שלא נעשתה טעות. ככה, כשכל הרצפה מלאה בבקבוקים, וריח של בירה מתערבב בריח של קולה, ראינו באופן מוחשי כמה הם מאה.
בתחילת השבוע השני נשאלה השאלה הקשה: רחלי, כמה זה אלף? מישהו ענה שזה המון. אחר אמר שזה יותר מהמון. ועוד אחד קם, עמד על אצבעות הרגליים, וכשהיד שלו מצביעה עד לקצה יכולתו, אמר: "זה אפילו יותר מעד כאן." ועמית אמר שאבא שלו יודע לספור גם אחרי אלף.
ושוב התחבטתי בשאלה, עד כמה אפשר להסביר. היה לי ברור שהסבר רב מדי עלול לבלבל. לכן עניתי שזו שאלה קשה מדי, שמתאימה לילדים בכיתה ב', ולכן אשאיר את השאלה הזו למורה שתהיה להם. אבל את הקטנים התשובה הזו לא סיפקה, והם המשיכו "לנדנד". בסופו של דבר, גררתי מהמחסן את שקית המחזור הענקית, העמדתי אותה לעיני הילדים, הראיתי להם את הכמות מאה, כשהיא נמצאת בתוך השקית, ואמרתי:
"אנחנו צריכים עשר פעמים אותה כמות." והנחתי מולם עשר שקיות ענקיות ריקות.
"כשכל עשר השקיות האלה יהיו מלאות, יהיו לנו אלף בקבוקים."
המשכנו בפעילות הזו עוד מספר שבועות. ספרנו מאחת עד עשר, השלמנו כמות לעשר, השלמנו כמות למאה, וספרנו בעשרות.
כשהגענו לאלף, התחלנו את הפרויקט הנלווה: מיון. מיינו את הבקבוקים לשלושה סוגים: בקבוקי פלסטיק, בקבוקים מזכוכית ופחיות. פעילות המיון מתאימה לגילם.
בתוך כדי מיון שאל רן: "בשביל מה המוזאון צריך כל כך הרבה בקבוקים?" ואחר שאל: "מה יעשו בכל הבקבוקים?" שאלות אלו פילסו לי את הדרך לספר להם על נושא המחזור.
חודש אחרכך, נפגשנו במוזאון האדם והחי. קיבלנו הדרכה מקצועית. מדריכה חייכנית ומלאה כרימון הכירה לנו בעלי חיים שונים שהיו בארץ ישראל ונכחדו. סיפרה לנו סיפור אמיתי על צב הים שבלע שקית ניילון שחשב שהיא מדוזה ועוד סיפורים הקשורים ליחס לבעלי חיים. משם המשכנו לחדר משחקים. כל המשחקים היו משחקים עשויים מחומרי מיחזור. הילדים היו חדורי מוטיבציה להתנסות בכל המשחקים שהיו בחדר.
אז ככה סתם, כאילו כלום… בלי להתכוון ללמד על המחזור, ובלי להתכוון ללמד חשבון, ראו הילדים בגן מהי כמות, איך משלימים לכמות רצויה, איך מחברים כמויות. התפיסה החשבונית שלהם החלה.הם נהנו יחד בעשיה משותפת. למדו שאפשר לקחת יוזמה ולהפוך אותה לפרויקט משותף ולמדו אף מהו מיחזור.
יוזמה נוספת שלושה משחקי קופסה
שלושה משחקי קופסה שמכוונים ללמידה:
לומדים באהבה – קשר עין יד
לומדים באהבה _ כתה א' אותיות.
לומדים באהבה – מתחילים בשלוש.
כל משחק מכיל 32 פעילויות שונות. כרטיסיות מחיקות ושני טושים מחיקים. המחיקה קלה מאפשרת לילד לחזור על העבודה כדי לסייע להצלחה.
