נולדתי באפריל 1962 וגדלתי בעיר חולון.
אמי, אילנה בן שמחון פרייטג, הייתה מורה נפלאה לספרות ונהגה לקרוא לי סיפורים בקולה הענוג. אבי, פרופסור גבריאל בן שמחון, מרצה באוניברסיטה, סופר ומחזאי. הוא היה נוהג לספר לי סיפורים בעל פה. אני דור רביעי לסופרים במשפחה. סבתא שלי רינה בן שמחון, כתבה את ספר הבישול המרוקאי. וסבא של סבא שלי, רבי יעקב בן שמחון. כתב ספר פרושים לתורה. כילדה נהגתי ללכת עם פנקס ולכתוב רעיונות שעלו לי לראש. הייתה לי תיקיה ובה הכנסתי סיפורים שכתבתי. הייתי הולכת עם התיקייה הזו לכל מקום. כששאלו אותי: "רחלי, מה יש לך בתיקיה?" עניתי: "אלו הסיפורים שיתפרסמו כשאהיה גדולה."
בילדות נסעתי לארצות רחוקות תחילה לסאן פאולו שברזיל אחר כך לפריס בצרפת. הורי היו שליחים ולימדו בבתי ספר יהודיים. הם עודדו נוער יהודי לגור בארץ כך שמילדות שמעתי סיפורים מרגשים על הקמת המדינה. למדתי שירים חדשים שנכתבו באהבה לישראל. לא ידעתי לדבר צרפתית ולא הבנתי את השפה. כשהגעתי לבית הספר עמדתי מחוץ לחברה והסתכלתי איך ילדים משחקים, מדברים וצוחקים. כך יצא שלמדתי להתבונן באנשים ובעולם. אז החלטתי שכשאראה בארץ שלי ילד זר שמתקשה להסתדר בחברה אבוא לעזרתו. מאז אני מאוד רגישה למצבים חברתיים.
אחרי חמש שנים חזרנו לארץ. שמחתי לחזור. כי בארץ כולם מדברים עברית, ומבינים אחד את השני, התגעגעתי לשמש החמה, לים, לשמים הכחולים ולחברים בשכונה. אז הרגשתי כמה אני אוהבת את הארץ שנולדתי בה.
כשבגרתי שירתתי בצבא בחיל מודיעין. למדתי לתואר ראשון בסמינר הקיבוצים בחוג להוראה יצירתית. המשכתי ללמוד בחוג לתולדות האומנות באוניברסיטת תל אביב. בעלת תואר M.A בחינוך לגיל הרך. הייתי מורה, גננת בגן אנקור בחולון, כתבת שטח במשרד החינוך, מדריכה בפסגה גננות בספרות וגני הסיפור. בשנתיים האחרונות אני בצוות השיפוט של "מילה במקום." תחרות ארצית שמעודדת כישרונות כתיבה. כמו כן, אני סופרת אורחת של משרד החינוך, מרצה דרך גפן, וסל תרבות ההיצע הנוף, בכל הארץ.
גיל הילדות מסקרן אותי במיוחד. אני מאמינה שתקופת הילדות היא התקופה שמעמידה את האדם להיות מה שהוא. מרתק אותי להעמיד דור עם מחשבה בריאה, יצירתית, ומקדמת. אני יוצרת ויוזמת דברים שונים שקשורים לפעילות עם ילדים כמו לדוגמה גן המשחקים בכניסה למוזאון הילדים בחולון.
אני נוהגת להתבונן בילדים, להקשיב לשיחות ביניהם, אני שואלת אותם שאלות כדי להבין את חשיבתם. הם מעבירים אלי את חוויותיהם ורגשותיהם. ומתוך התחושות האלה אני כותבת.
הספר הראשון שהוצאתי לאור היה "החלום שלי" המספר על בניית הארץ. כאמור נושא זה ריתק אותי ורציתי לחנך את הדור הבא דרך ערכים של הערכה לבניית הארץ. על הספר "עידו והים" בהוצאת כנרת, כתבה פרופסור, יעל דר, ניתוח שבו היא קוראת לספר ארס פואטיקה לילדים. הספר תורגם לערבית. על הספר "הדינוזאור של דודו" יצרה מירי קולן, פסלת, סדרה של פסלים . הפסלים נבנו בגן סיפור היובל בקרית בן גוריון מול מוזיאון אגד בחולון. "להיות מנהיג," הוא ספר שקיבלתי בזכותו תעודת ספר הזהב. הוא הפך להיות רב מכר תוך זמן קצר מהרגע שהודפס. "להיות מנהיגה", גם הוא רב מכר.
יש לי שני ילדים, עידו ונועה. שניהם מעניקים לי אושר גדול. אני נהנת לראות איך הם חווים את העולם, דרכם אני משחזרת את ימי ילדותי. עידו, נועה, בעלי דודו והילדים בגן הם ההשראה לכתיבתי. בספרי תמצאו את שמותיהם.
אני שמחה להפגש עם הקוראים שלי בבתי הספר, בגני הילדים, ובספריות